סטרולוביץ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

1.תביעה בגין תאונת דרכים שארעה ביום 23.7.08 בשעת צהריים, ברחוב חורב, במקטע הכביש שבין מרכז חורב לשכונת דניה, בחיפה.

2.לטענת התובע – נהג ברכבו ורכב הנתבעים פגע ברכבו מאחור. הנהגים נדברו ביניהם לעצור בצד הדרך אך הנהג ברכב הנתבעים נמלט מן המקום. התובע הצליח לצלם את רכב הנתבעים אך נתבעות 1 ו-2 סרבו למסור לו את פרטי הנהג. נהג הרכב אף לא דיווח דבר האירוע למעסיקתו, נתבעת 2. לרכבו של התובע נגרמו נזקים כמפורט בחוו"ד השמאי ובתמונות שצורפו לכתב התביעה.

3.לטענת נתבעות 1 ו-2 – היה על התובע לצרף כנתבע את הנהג ברכבן. כן נטען, כי בעת האירוע עמד רכבן ברחוב חורב בעטיו של אור רמזור אדום. רכב התובע היה לפניו. לפתע, החל רכב התובע להידרדר לאחור. הנהג ברכב הנתבעות צפר לתובע אך לשווא. רכבו של התובע נגע קלות ברכב הנתבעות ולא נגרם לרכבן כל נזק. הנתבעות הכחישו דבר ההימלטות הנטענת. כך או כך נטען, כי האחריות לאירוע רובצת לפתחו של התובע. טענות נוספות התייחסו לנזקים הנטענים אומדנם ודרך חישובם.

להשלמת התמונה יצוין, כי לאחר הגשת כתב ההגנה השיב התובע כי לא צירף את נהג רכב נתבעות 1 ו-2 כנתבע כיון שפרטיו אינם בידו. כן נטען שנית, כי נתבעות 1 ו-2 מיאנו למסור לתובע את פרטי הנהג.

4.בדיון שהתקיים בפני התייצבו והעידו התובע והנהג ברכב נתבעות 1 ו-2 אשר הוסף כנתבע נוסף (להלן: "הנהג").

לא הוברר מדוע לא נמסרו פרטיו של הנהג לתובע טרם הדיון, ומדוע לא צוין שמו בכתב ההגנה. כך גם לא הוברר עד תום מדוע נתבעות 1 ו-2 טענו בכתב הגנתן כי היה על התובע לצרף את הנהג כנתבע, הגם שעל פי כתב התביעה ברי כי פרטיו של הנהג לא היו ברשות התובע.

התובע העיד, כי עצר את רכבו ובהיות הרכב בעצירה מוחלטת חש בדפיקה מאחור. התובע יצא את רכבו וניגש לרכב שמאחוריו. הנהג אמר לו: "בוא נעמוד בצד". התובע החל לצלם את הרכבים והבחין ברכב הנתבעים נע לאחור עוקף את רכבו ונוסע מן המקום. התובע נכנס לרכבו והחל לעקוב אחר רכב הנתבעים. בהמשך הדרך לאחר ששני הרכבים נעצרו בצד הדרך, אמר הנהג לתובע כי רכבו פגע ברכב הנתבעים. כן אמר: "לך תחפש את החברים שלך" ונסע מן המקום. התובע ציין, כי תחילה נטה להאמין לגרסת הנהג לפיה רכבו הידרדר אחורנית אך בהיות רכבו רכב בעל גיר אוטומטי אין הדבר אפשרי כלל. התובע הסביר, כי כלל לא קיבל את מספר הטלפון של הנהג שכן האחרון הפנה אותו למספר הטלפון הרשום על מדבקה באחורי רכב הנתבעים. התובע אישר, שלא הסכים להזיז את הרכבים לאחר הפגיעה, אך הכחיש דבר הצפירות הנטענות.

הנהג העיד, כי דובר ב"שיפוע" ורכב התובע הידרדר לאחור לעבר רכב הנתבעים. כן טען, כי צפר לתובע. עוד הדגיש, כי לא נגרם כל נזק לרכב הנתבעים. הנהג אישר שנסע מן המקום, אך לדבריו עשה זאת עקב התעקשות התובע להחליף פרטים במקום האירוע ולא בצד הדרך. הנהג הפנה את התובע למספר הטלפון הרשום על אחורי רכבו ונסע. בהמשך, אישר הנהג, כי שני הרכבים נעצרו בצד הדרך. היות והתובע לא קיבל עמדתו ולדבריו "היה אטום", סירב הנהג למסור לתובע את הפרטים הנדרשים.

5.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובצרופותיהם, לרבות במסמכים ובתמונות שהוגשו במהלך הדיון, לאחר ששמעתי את עדות שני הנהגים המעורבים באירוע, לאחר שהתרשמתי מהם באופן בלתי אמצעי ושקלתי את כלל טענות הצדדים, מעדיף אני את גרסת התובע.

לרכבו של התובע נגרם נזק במוקד האחורי של רכבו. בתמונות שצולמו ע"י השמאי ביום 31.7.08 ניתן להבחין בנזק המדובר גם אם מדובר בנזק קל.

לא מצאתי כל נימוק לנסיעתו של הנהג ממקום האירוע. אם חפץ היה להחליף פרטים בצד הדרך, על מנת להימנע מחסימה, היה עליו לעצור בצד הדרך ולהמתין לבוא התובע. אך הנהג נסע מן המקום. בהמשך, עת הדביקו התובע סירב למסור לו את פרטיו, ללא כל הצדקה עניינית.

התנהגות זו אינה ראויה ואינה תואמת את הוראות הדין כמפורט בתקנה 145 לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961.

התנהלותו של הנהג היא התנהגות מתחמקת ויש בה להאפיל על גרסתו.

למעלה מזאת, דבר האירוע שהתרחש ביום 23.7.08 לא הודע מיידית לנתבעת 1 בהתאם למסמך שנכתב ביום 29.12.08. על פי דו"ח שהוכן ע"י נתבעת 2 מצאה האחרונה לנכון לשלוח הודעה לנתבעת 1 רק ביום 25.1.09 (כששה חודשים לאחר האירוע).